כאב משתחרר

אולי שביל החלב צפוף לשנינו
אני שונא לחשוב שהוא עדיין שם
גם האוייב הכי גדול זוכר שהשנאה היא רגש
לא רואה את העתיד שלנו נעלם
תגידי לי איך זה
ואיפה יש דרכים לאהוב אותך
בימים שעוד נותר בי ניגון אחד
תראי איך שכאב משתחרר
אולי בעצם זה אני שלא רואה אותך יותר
נעלמת במסך הערפל של ההסגר
וזה לא קל להיות אני
להיות אחר
ולא רוצה להתפשר באהבה שלי אליך

תראי איך שכאב עושה מטמורפוזה
אנשים בפוזה נכנסים בכלום
זה החיים פיק אפ
so speak up
ואם לא
אז shut the fuck up
עוד סטארט אפ
לא רציתי לשנות בך שום דבר
גם בזמן עבר הייתי בשבילך כמו השאר
לוקחת מה שיש
כלום לא נותר בי
תראי איך שכאב משתחרר
הפך אחר
את אותן דמעות וריחום עצמי
מתעייף לספר
הזמן עובר והפצע מגליד
משליך לפח הרגלים שהיו לי תמיד
הזמן עשה את שלו
אומרים שכל כלב בא יומו
וכל אחד רוצה למות בנישה שלו

כדור בראש

חי באותה פלנטה
מסתובב כמו ברטה
פותח טלוויזיה
שיט! אודטה לא מתה
ואתה מבין את הקטע?
והסמים שלא החבאת
אני אוויל הכפר עם ביצועין שלא הבאת
לא סופר שם אף אחד, אתה מבין?
בא כמו ברזלים לפנים
משפד אותך ישר לחיים
ועוזי חיטמן לא הגשים לי חלום
אני רציתי לזיין אותך כמו סלקטור בדום
אני השלב הבא באבולוציה
קלוט אותי פוגע בעצמי בכל סוגי הרזולוציה
אני עתיד ללא עבר
אני האיש שלא נשבר
אני השפם של דודו זר
אח של ג׳פטו הנגר
שלום אני קוראים לי אמסי מגניב
נחשו מאיפה באתי
באתי מתל אביב
אולי אני לא מושלם אבל אני בטח לא הוזה
חכו אפילו תאקט יחתמו איתי חוזה
שתוק הומו תחזור הביתה
ממתי אתה כה heavy
לך תמצוץ לכלב כמו דואט עם מומי לוי
יש לי מסרים שאתה בחיים שלך לא תבין
כי אתה יותר אטום מקרש שנוקב במסמרים
רואים אותם דברים
מביט במסכים כפולים
הילדים הם חולים
צריך ללמד אותם את הלקח
לוקח נתח
ראפ בוהמי שוב בשטח
אוקטובר על הביט ואת המיקרופון רוצח
זה כמו כדור בראש
וזה אותם דברים
וזה אותו מסך
רק אנשים שנים
וזה אותו דיבור
ולא, הוא לא חדש
אני מרגיש שונה
אני אותו דבר
זה כמו כדור בראש
אני לא מדמם
לא שואב עצות מאיזה מתרומם
אניה ולך ישר
וגם תמיד זוכר
את התקופה שבא רציתי לעשות ראפ אחרת
אני מיגרנה
הקטסטרופה של הסצינה
בוא הנה בוא הנה
אתה נדבק אלי כמו חינה
מפעיל סירנה
ואז נלך לדפוק את ג׳ינה
מעניין אם היא כבר סיפרה לך שקבלה ממני איידס
אתה תלמד לזוז
למכור את אמא לחרוז
אני מכני כמו תפוז
ואמסי שירי בעינטוז
קח מטר
סתכל עלי חבוב
הכל זה שקר
ואם המוזיקה היא מדע
אני מזמן עשיתי חקר

הומוספיאנס

מוטב לסלוח מאשר לאבד
לפעמים אני בודק אם יש מלאכים למעלה
ואין לי פנאי היום לקצור את השדה
אני רקוב כמו היבול
הם שכחו אותי שמה
מחזיק במחט ותופר את המילים
מצמיד אותם אל המשפט
תמיד קשוב לגיטרה
על כל אחד שמתאשר אתה נהיה יותר אני
נכה בכל המשאבים
נחרוש את כל האדמה
וכל הגשם שירד לא יביא גשמי ברכה
תביא שרטוט מושלם מספיק
ונשכפל שם בני אדם
היי – אל תפריעו לי
נהרוס אותם
היי – אל תפריעו לי
הומוספיאנס
היי רשת נתונים
אין בשר ודם

 

עדיף לסלוח מאשר לאבד
לפעמים אני תוהה אם החיים דיאגרמה
זה העולם עשוי מרשת דיגים
קצת קשה להסתתר בקרקעית האוקיינוס

עדיף לברוח מאשר לפחד
לפעמים זה מעניין אם את עדיין אוהבת אותי
בכל גדר ישנה פירצה
והכאב יכול לחדור
מהמילים הכי פשוטות
החרדה לא תעצור את הדמעות
ויעברו עוד ימים
והיאוש רק יתחזק
בוא נחפש אשמים במראה
לאן הלכה כל השמחה
לאן האושר התעדה
בתוך מראות מעורפלים
אתה חולה בעצמך
ומה שווה היצירה
אם אף אחד לא מאזין
והלילות הופכים ליום
ואין אדם שמעריך

לא כל האפונים במרק ירוקים

לא כל האפונים במרק ירוקים – ידוע לרוב. ואני נזכר באחי הגדול וחללים עמוקים בלבי. אחי הגדול, יוחאי, שרת בגולני ב- 73', ובקיץ של אותה השנה ערק משרות סדיר. יוחאי ערק בגלל משחק של הפועל והבטיח שבסיומו יחזור לשרת כאחד החייל.

בצהרי אותו היום התנהל אחריו מרדף לוכדי עריקים בעיר התחתית של חיפה והוא החליט לטפס על מגדל הנביאים ומשם לחמוק אל חוף שמן, העיקר לא להפסיד את המשחק של העונה. הדברים הסתבכו מעט. יוחאי החליק מהקומה השתים-עשרה ונפל הישר על ניצולת שואה בשם חנה קגן ז"ל – והרגה.

כל יום זכרון אותו הסיפור: אני יושב בחצר עם אבי הישיש ושומע את אותם סיפורים על אחי, על כמה אהב כדורגל, איך קברו אותו בגן-האם ולא בבית קברות צבאי ואיך אבא הספיד אותו בשלוש מלים.

אותי הצבא לא גייס. אני ורעייתי החלטנו להקים בית וגג לחיילים שערקו. "יד לנפקד" שמו, וממוקם הוא בנהריה. לא, לאחי לא עשו פולחן אופי בפריים טיים. לא כל האפונים במרק ירוקים.

הפועל הפסידה. אחי התבשר על כך ונפח את נשמתו דקות לאחר מכן בסורוקה – עוד פישול של הצבא. למה לפנות ת'בנאדם לסורוקה כשהוא מתרסק ממש למרגלותיו של רמב"ם? אבל כל הקטע עם ניצולת השואה הוציא לנו את החשק לבוא בטענות.

לא הספקתי לספר לו על זה גם ככה.

אני עושה לו אנדרטות קטנות. על ספסלים ציבוריים רושם את שמו במארקר שחור, ובאצטדיון חיפה שורה 3 כסא 12, בדיוק מתחת ל"סיון אוחיון הכוסית", תמצאו כמה מלים טובות שמסכמות את טוב לבו של יוחאי אלקזצר ז"ל, החייל שבאמת נפל.

זכרון וזכרון

אני זוכר אצלנו בתיכון רודמן, בטקסים היו מושבים אותנו להתבצק בשמש. החנפן של השכבה היה עולה לשיר כשהוא לבוש לבן, במבט מזוייף של אב שכול, ובלי שמץ של מושג על מה הוא שר. ואתה תוהה מה עבר בראש של הבנאדם שחשב על הקונספט הזה של לפייח אנשים בשמש, בטח היה דייג או אספן בולים.

מתחיל לגרד חצץ מהקרקע ולזרוק על אנשים והם משחקים אותה לא יודעים שזה אתה מההזיות של השמש. אחרי שעה וחצי מצטער בתת מודע שלך שאתה לא חלל. זה כנראה האפקט של החוויה.

ראש העיר עולה (סיסו 2.1 בטא) ופותח במשפט:
״בקרית ים, העיר שהביאה לאנושות את ארקדי דוכין והחסכמים.״

דודה שלך זונה

דודה שלך זונה
אוהבת מין אוראלי
כולם אומרים לך:
זאת מציאות סטנדרטית
מוציא את הכלב לנשום אוויר
נושם אנשים שאני לא מכיר
ואת, מה אכפת לך, את לא איתי

דודה שלך זונה
אני לא מבין מה קרה לה
אומרים שהיתה מלחמה
– אוהבת מין אוראלי.
אוהב אנשים שאני לא מכיר
אולי רק בזה היא דומה לי

עטור מצחך בדם שוטים
הלוואי ויכולתי ללמוד להסתיר
עמוק בפנים כולנו דומים
לדודה שלך

נתחיל לגייס חיילים
לנקום זה זמן מה לא שהקמתי
רומס חיפושית על כביש
אותה את כל כך מזכירה לי
כולן מספרות לי תמיד:
אוהבת מין אוראלי

״עטור מצחך בדם שוטים״
אינני זוכר אם חרזו כך בשיר
לדודה שלך

Evil Inside

יש לי משהו מצחיק לספר לך
רוצה לשמוע?

I'll never touch you again
As I run away from this evil inside

זמן שהייתי לבד
קורס כמו מגדל קלפים אל תוך עולם מגומד
ולא אכפת לי כמעט אם את שוב פנויה לשקר
כי סיפרו לי שאת מתה – אכלת פטריות בניו מקסיקו
אני כותב לך את המכתב כי אין לי כסף לבוא
ומקווה שאת יודעת לקרוא
יש אנשים שלא פוחדים להתנסות בשום דבר
עכשיו הכל נגמר, את מתכסה בעפר
קולות השופר
מתרסק לחתיכות כמו הקולומביה
בים של קלישאות אני שונא לומר: אמרתי לך
הכל בראש שלי מסתובב כמו תקליט שרוט
קולות שפויים זורקים אותי למציאות
אם את שם, אני עוד פה – אותו מספר, אותו רחוב
אה כן, אל תחשבי שלא עצוב לי
למרות שאין לי כתובת, כתבתי לך מכתב

I'll never touch you again
As I run away from this evil inside

This is for my people
Grey as they are
When the music comes around,
Feel the evil inside

כי יש מקום קוראים לו בית – את מכירה כזה דבר? (לא)
אני מכיר הרבה בתים – ועליהם אני שר
קלטי מה נשאר:
הפחד מאכיל את הנייר במילים
דקות חולפות כמו חילוני במאה שערים
נותרתי רק עם זכרון ותו לא
מחיוכים של בתולות אני כבר לא יכול לראות צלול
ואם המוזיקה משחק – אני פסול
אולי תפסתי את הכדור, אבל הסאונד שלי שבור

בוקקה

רציתי לומר לך משהו
לא היה לי מה
הדרך לעכו סתומה
זו רשת בטחון סינתטית
על הכביש גופה של צב
ברדיו הקצה עם קוואמי השמאלן

אז איך זה שגומר מזה
נופל עליך
מתרצה מאור רך
אז איך זה שגומר מזה
נופל עליך
לא רוצה להיות כאן

עוצם את העיניים
נעלם בכל
בדרך לשפרעם – מכות
אחד עם טנדר חדש
ואחד פחות
מתגלגלים בזכוכיות

אז איך זה שגומר מזה
נופל עליך
מתרצה באור רך
אז איך זה שנופל מזה
חושב עליך לא יפה
זה לא קל

רציתי לקנות לך משהו
לא ידעתי מה
בדרך למוצקין – שריפה
זו רשת מסעדות אוזבקית
בתפריט גופה של צב
כל כך הרבה שטויות
אותי זה נאבד

אז איך זה שגומר מזה
שופך עליך כמו חולה
באור רך

מגזין אמנות חצי אמיתי וחצי עדכני